<h1>ראב"ן — מו"ק</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אין חופרין כוכין וקברות במועד, בחולו של מועד. מנהגם היה לחפור כוכין ומערות וקברות עד לא יצטרכו להם, והרואה יאמר אין לו מת ומכוין מלאכתו במועד. אבל מחנכין, שאם יש לו כוכין וקברות עשויין קודם יו"ט מרחיבו ומאריכו ומקצרו במועד, שהרואה יאמר למת הוא צריך לו לפיכך מאריכו ומרחיבו לפי מדת המת. ומתקנין ארון עם המת בחצר, שהמת בו, שידעו הרואים כי לצרכו הוא עושה ולא יאמר מלאכה שלא לצורך הוא עושה. ירושלמי [הל' ו'] אמר ר' מנא הדא דתימה במת שאינו מפורסם, כלומר שאינו אדם חשוב ולית ליה קלא, אבל מפורסם עושין לו אפילו בשוק. כד דמך ר' חנינא חבריהן דרבנן עבדו ליה ארון בשוקא. והכל מודין שלא יחצוב לו אבנים. ואנו שכל המתים מפורסמין לנו אנו עושין ארון בפרהסיא אפילו שלא עם המת, וחופרין אנו קברות במועד, לפי שאין דרך לחפור למת אלא כשמת. אבל בניין אבנים שלא נתקן על המת [אסור לעשות] עד לאחר המועד, כדאמר הכל מודים שלא יחצוב לו אבנים. והוא דתנן מציינין על הקברות, לאו בניין אבנים הוא אלא סיד ממחה במים ושופך על הקבר כדאמר בפרק מרובה [ב"ק ס"ט.]. ויום טוב שני כחול הוא אצל המת לחפור לו קבר וכל צורכיו. ויו"ט ראשון יעשו גוים הכל, וישראל יוציאוהו וישאוהו עד לקבר ויתנו בקבר, והגוים יכסוהו, כב"ה דאמרו במס' ביצה [י"ב.] מתוך שהותרה הוצאה לצורך שמחת יו"ט הותרה נמי הוצאה דמצוה כגון להוציא קטן למולו והוצאת ספר תורה לקרות בו והוצאת לולב לצאת בו, והוצאת מת נמי מצוה היא ומוציאין.
<h2>דף כד.</h2>
ואע"פ שאין אבילות נוהג בשבת וימים טובים, הני מילי דברים של פרהסיא כגון כפיית המיטה ועטיפת הראש וכיוצא בהן, אבל דברים של צינעה [כגון תשמיש המיטה] וכיוצא בהן וסיכה נוהג. ולפי שישיבת האבל בימי החול הוי כעין כפיית המיטה ומנחמים באין אצלו להתפלל הוי פרהסיא, היניהגו שהולך לבית הכנסת בשבת, ואע"פ שמלוין אותו הקהל לביתו, מיהו כיון דלא הוי כי נחמה דחול, ל"ה פרהסיא. ועוד שאמרו בקושי היתירו לנחם אבילים בשבת, לפי שהוא כעין פרהסיא, דכיון שאין יושב, אין נראה ביאתם שם כנחמה.
